מחנך ומורה, ראש בית הספר לחינוך באוניברסיטה העברית, מייסד מרכז מלטון לחינוך יהודי בתפוצות, נשיא קרן מנדל-ישראל, ממייסדי מכון מנדל למנהיגות, ומגדולי העוסקים בתחום החינוך היהודי.
פוקס נולד ב-17 בנובמבר 1929 בשיקגו, והיה השני בארבעת ילדיהם של זוג מהגרים מפולין. לאחר שהצטיין בלימודיו בבית הספר ובישיבה, נרשם ללימודים במכינה לרפואה, ובה בעת למד לתואר בוגר בספרות עברית ולתעודת הוראה במדעי היהדות במדרשה ללימודי היהדות בשיקגו. במדרשה הוא הושפע עמוקות ממורו, הפילוסוף היהודי שמעון רבידוֹביץ. לבסוף עזב פוקס את לימודי הרפואה לטובת לימודי חינוך באוניברסיטת שיקגו. את הדוקטורט שלו כתב בהנחיית מורו הרוחני, הפילוסוף של החינוך ומומחה לתכניות לימודים – ג'וזף שוואב. פוקס נשאר חסידו הנאמן של שוואב כל חייו. לארבעה מורים אחרים באוניברסיטת שיקגו הייתה השפעה רבה על דרכו – הנשיא רוברט מיינרד האצ'ינס, ברונו בטלהיים, רלף טיילר וריצ'רד מקון.
בבקשו לשפר את תחום החינוך היהודי הזמין לואיס פינקלשטיין, נשיא הסמינר התאולוגי היהודי בארצות הברית, את פוקס ללמוד לרבנות בסמינר. פוקס למד שם מפי מלומדים והוגי דעות יהודים דגולים, בהם שאול ליברמן, אברהם יהושע השל ומרדכי קפלן. פוקס הוסמך לרבנות ב-1956, מונה למרצה לחינוך במכון למורים של בית המדרש לרבנים, ולימים היה לדיקן המכון. ב-1960 ייסד פוקס את מרכז מלטון למחקר בחינוך היהודי במסגרת הסמינר התאולוגי, המרכז העיקרי ליוזמוֹת בחינוך היהודי בארצות הברית. מ-1954 ועד 1966 הוא ניהל את מחנות הקיץ של "רמה", וכונן את מטרותיהם ואת עשייתם החינוכית. בכישרונו הייחודי קירב בין חוקרים ואנשי רוח לבין הקהילות והלהיב את הבאים בשעריהם – סגל וחניכים כאחד. בעבור אלפי בני נוער היו מחנות רמה לחוויה מעצבת שגיבשה את מחויבותם ליהדות ולעם היהודי וטיפחה את מנהיגותם בקהילה היהודית.
לאחר ששימש מרצה אורח בבית הספר לחינוך של האוניברסיטה העברית בירושלים ב-1966, החליט פוקס להישאר בישראל. הוא מונה לראש בית הספר לחינוך, תפקיד שמילא במשך 14 שנים. בתפקידו זה הזמין פוקס חוקרים בולטים בתחום החינוך בארצות הברית לתרום לחינוך בישראל. הוא הציג תכניות חדשות לחינוך לגיל הרך ולתכנון תכניות לימוד. הוא ייסד את המרכז לחקר הטיפוח בחינוך ואת מרכז מלטון לחינוך יהודי בתפוצות (הידוע היום בשם "מרכז מלטון לחינוך יהודי"). רבים מתלמידיו של פוקס היו למעצבי תחום התכנון של תכניות לימוד בישראל ובחינוך היהודי בתפוצות – בהם כלת פרס ישראל מרים בן-פרץ. בתפקידו כיועץ לארבעה שרי חינוך, בחברותו הפעילה במועצה להשכלה גבוהה ובתור יושב ראש הוועדה האחראית להכרה בסמינרים למורים, סייע פוקס רבות בעיצוב מדיניות החינוך בישראל.
ב-1983 יזם פוקס, בשיתוף עם הסוכנות היהודית, את תכנית עמיתי ירושלים – להכשרת מנהיגים חינוכיים יהודים לקהילות יהודיות בתפוצות. התכנית כינסה הוגי דעות, חוקרים, מתכננים ומעצבי מדיניות בתחום החינוך ומדעי היהדות. בוגריה הגיעו לעמדות מפתח בחינוך היהודי בישראל ובקהילות ברחבי העולם היהודי.
כאשר הוזמן מורטון מנדל מקליוולנד שבאוהיו לשמש יושב ראש ועדת החינוך של הסוכנות היהודית, הוא מינה את פוקס ליועץ המדיניות הבכיר שלו. שיתוף הפעולה ביניהם התעצם והתהדק מאותה עת ואילך. תחילה הקים מנדל את ועד החינוך היהודי בצפון אמריקה, וביקש מפוקס ומאנט הוכשטיין, אז מנהלת "נתיב – יועצי מדיניות ותכנון", להצטרף אליו ולהוביל את עבודת הצוות שלו. עבודת הוועד תרמה להפיכת החינוך היהודי לנושא בעל עדיפות עליונה בקרב קובעי מדיניות מובילים וראשי פדרציות בקהילות יהודיות ברחבי צפון אמריקה. דו"ח הצוות, "זמן לפעול" (A Time to Act) הוביל להקמת המועצה ליוזמות בחינוך היהודי ב-1990.
שיתוף הפעולה של פוקס עם מנדל הוביל את קרן מנדל, לימים הקרן הגדולה ביותר בתחום החינוך היהודי – להקים את מכון מנדל למנהיגות בירושלים. פוקס מונה לנשיא קרן מנדל בישראל, ובמכון פותחו בזו אחר זו תכנית עמיתי ירושלים, בית הספר למנהיגות חינוכית - בשיתוף עם משרד החינוך, התכנית להכשרת סגל בכיר בשירות המדינה, התכנית להכשרת מנהיגות צעירה בפריפריה, והתכנית לפיתוח מנהיגות חינוכית בצה"ל. כל התכניות שואפות להכשיר עמיתים אשר יגשרו בין תאוריה לפרקטיקה. בעיני פוקס, "שתי התכונות החשובות ביותר [אצל העמית המשתתף] [...] הן מוטיבציה עצמית וכושר עמידה נוכח כישלון; שכן לא די לבחור באנשים בעלי כישורים מצוינים, השראה ומחויבות – עלינו גם להבטיח שיעברו בהצלחה בדרך החתחתים של תרגום החזון לשפת המעשה."
ב-1991 יזם וניהל פוקס פרויקט של קרן מנדל שנועד לפתח תפיסות חזון לחינוך יהודי בישראל ובקהילות יהודיות ברחבי העולם. את הפרויקט הנחתה תפיסתו החדשנית של פוקס הרואה בפילוסופיה של החינוך משאב לשיפור המעשה החינוכי. הוא גייס את מורו ועמיתו ישראל שפלר ואת תלמידו ועמיתו דניאל מרום. יחד כינסו לראשונה לשולחן דיונים אחד הוגי דעות ומחנכים שלהם מחויבויות אידיאולוגיות יהודיות נבדלות, לשם יצירת שש פילוסופיות חדשות לחינוך היהודי. היוזמה הביאה לפרסום הספר "מדברים חזון", שראה אור בהוצאת אוניברסיטת קיימברידג' ב-2003, ובתרגום לעברית בהוצאת "כתר" וקרן מנדל ב-2006.
ב-2002 פרש פוקס מתפקידו כנשיא קרן מנדל, ובמקומו מונתה אנט הוכשטיין. הוא מונה למנהל התכנית הבינלאומית של קרן מנדל, ופיתח תכניות בשיתוף פעולה עם האוניברסיטה העברית בירושלים ואוניברסיטת ברנדייס בבוסטון. פוקס שימש כמורה בתכניות מכון מנדל למנהיגות עד יומו האחרון.
סימור פוקס נפטר ב-2006 והותיר אחריו אישה, סו מוגלינר-פוקס, בנים – דוד, איתן ודני, אח ואחות, וכן קרובים וחברים, עמיתים ורבים אחרים שלימד ושימש להם מורה רוחני.
לקריאת נאומו של פרופ' פוקס בטקס פתיחת שנת הלימודים הראשונה של בית הספר למנהיגות חינוכית, הקליקו
כאן.
