בתחילת אוקטובר התקיים יום עיון לזכרו של ד"ר איתי אשר, בוגר בית ספר מנדל למנהיגות חינוכית והמדען הראשי של משרד החינוך בשנים 2019-2016. יום העיון תוכנן והוצא לפועל בשיתוף פעולה בין בית ספר מנדל למנהיגות חינוכית, משרד החינוך והמשפחה. השתתפו בו בני משפחתו ונציגים משני בתיו המקצועיים – משרד החינוך וקרן מנדל, וכן קהל רב של אנשי מחקר ואנשים משדה החינוך.
מן הדברים האישיים והמקצועיים שנאמרו לאורך היום עלה חזונו ורצונו העמוק של איתי לקדם שינוי בחינוך בישראל דרך חיבור בין מחקר למעשה. נקודת מבטו הייחודית שממנה חקר ופעל מאופיינת בתנועה מתמדת על הציר שבין העולם המחקר לשדה החינוכי בשטח. אף שפרקי הספר שכתב איתי נכתבו לפני מגפת הקורונה, ניכר שהחיים בצל הקורונה מעצימים את תובנותיו ומצביעים על הצורך לפעול ולהמשיך את הדיון החשוב בנושאים שעליהם כתב.
יום העיון חולק לשלושה חלקים. את חלקו הראשון פתחו עמיתיו של איתי, ד"ר אודט סלע מלשכת המדען הראשי במשרד החינוך; דני בר גיורא, מנהל בית ספר מנדל למנהיגות חינוכית; ופרופ' ענת זוהר מן האוניברסיטה העברית ומבית ספר מנדל למנהיגות חינוכית; בחלק זה שיתפו הדוברים בחסרונו של איתי, ברובד האישי והמקצועי גם יחד, והוצג תהליך הכתיבה של איתי והלהט שלו להשפיע על המערכת.
חלקו השני והתאורטי של היום התרכז בשלושה פרקים מתוך ספרו של איתי, שהוצגו בשלושה מושבים מקבילים: כיצד נשפר את שוויון ההזדמנויות בחינוך; מאופרטור לרגולטור; ומשינוי במבנה הארגוני לשינוי בתרבות הארגונית.
במושב הראשון דנו בהמלצות היישומיות שהציג איתי לקידום שוויון הזדמנויות והוגנות במערכת החינוך בישראל – הן ברמת המערכת, הן ברמת בית הספר. את הפרק הציגה פרופ' אודרי אדי רקח מאוניברסיטת תל אביב, ועל הדברים הגיבו פרופ' יוסי דהאן מן המרכז האקדמי למשפט ועסקים והרב בניהו טבילה, מפקח כולל על בתי הספר העל-יסודיים במחוז החרדי במשרד החינוך. במהלך הדיון התפתח שיח משותף על מה שנעשה היום במערכת החינוך ומה שעוד ניתן להוסיף ולעשות, לנוכח דבריו של איתי, בצל משבר הקורונה הנוכחי שמבליט ומעלה לסדר היום את סוגיית הפערים במערכת החינוך.
במושב השני דובר על המתח שבין תפקידו של משרד החינוך כאופרטור וכרגולטור, ועל מודל חלופי שהציע איתי ועל-פיו משרד החינוך יפעל כרגולטור בלבד. את הפרק הציגה ד"ר קריסטה אסטרחן מן האוניברסיטה העברית, ועליו הגיבו פרופ' אדם ניר, גם הוא מן האוניברסיטה העברית, וד"ר מיכל טביביאן מזרחי, סמנכ"לית אסטרטגיה ותכנון במשרד החינוך. הדיון עסק במתח הרב העומד בין שני תפקידיו העיקריים של המשרד כאופרטור ורגולטור, והאופנים שבהם אפשר להגמיש את המערכת דרך בניית יכולות, יצירת אמון ודיפרנציאליות לעבר ניהול נכון ומבוזר יותר של מערכת החינוך בצל הקורונה הדוחפת למתן אוטונומיה רבה יותר לשטח.
המושב השלישי עסק באפשרות לשינוי בתרבות הארגונית של משרד החינוך, במקום במבנה הארגוני שלו, כדי להביא לשיפור בכל מדדי המערכת. את הפרק הציג ד"ר צפריר גולדברג מאוניברסיטת חיפה, ועליו הגיבו פרופ' שאול אורג מן האוניברסיטה העברית ומר איל רם, סמנכ"ל מינהל עובדי ההוראה במשרד החינוך. הדיון הדגיש את סגנון המנהיגות המיטיבה של איתי, שהובלה על-ידי ערכיו הייחודיים, והאופן שבו מנהיגות זו באה לידי ביטוי ברצון להוביל שינוי דרך אמון הדדי, תמיכה ושיתופיות דרך הקשבה לשטח, שקיפות, תיווך והעברה שוטפת של ידע ומידע רב-תחומי בין כלל חלקי המערכת.
חלקו השלישי של היום, שנפתח עם ברכות מפי מר משה ויגדור, מנכ"ל קרן מנדל-ישראל, עמד בסימן אישי, ובו דיברו בת זוגו של איתי, ד"ר עדי דוכין-אשר; ד"ר עמיר פינק, בוגר מחזורו של איתי בבית ספר מנדל למנהיגות חינוכית, פרופ' עמי וולנסקי, שכיהן כמדען הראשי של משרד החינוך לפני איתי וקיבל אותו לעבודה, ומר שמואל אבואב, מי שכיהן כמנכ"ל משרד החינוך בתקופתו של איתי.
איתי אשר, בן 47 במותו, נפטר לאחר מאבק במחלת הסרטן והותיר אחריו בת זוג וארבעה ילדים, אם ואחות. קולו ודרכיו היו ייחודיים בנוף החינוכי, ואלו ממשיכים להדהד במשרד החינוך ומחוצה לו.
