במבי עלתה עם משפחתה מצ'ילה והתחנכה במסגרות הציונית הדתית. היא למדה ספרות אנגלית והיסטוריה של עם ישראל באוניברסיטה העברית ופילוסופיה יהודית במכון הרטמן. היא הייתה עיתונאית, פובליציסטית, ועורכת ומייסדת של כתב העת "ארץ אחרת" - כתב עת שהוקם כדי לבחון תהליכים חברתיים, תרבותיים וכלכליים בחברה הישראלית ובעם היהודי מתוך תפיסה של אחריות רחבה לעתידה של החברה הישראלית.
במבי הייתה דמות מוכרת, ובקול ברור קראה לכונן שיח ישראלי ויהודי מעמיק ומקיף, השם דגש על שאלות של צדק חברתי וזהות. עד למותה כתבה במבי טורים פובליציסטיים בידיעות אחרונות, והרצתה לקהלים שונים שביקשו ללמוד ממנה על החברה הישראלית. הטור האחרון שכתבה, ושפורסם שוב לאחר מותה, עוסק בהשתלבותו של המגזר החרדי בחברה ומשקף את הלהט שלה ליצירת חברה משותפת עם נרטיב המאפשר לכולם להשתתף בה באופן פעיל ושווה.
בהוקרה על מאמציה לכונן קשרים בין יהודים בעלי השקפות שונות קיבלה במבי שלג בשנת 1998 את פרס ליבהבר לסובלנות דתית מטעם התנועה המסורתית בישראל; את פרס בני-ברית למצוינות תקשורתית בסיקור התפוצות (2011); ואת פרס פלג מטעם האוניברסיטה העברית, הניתן לאדם המקדם את ההבנה ההדדית בין קבוצות שונות בעם היהודי (2012).
בבית ספר מנדל למנהיגות חינוכית לימדה במבי על החברה הישראלית, בדגש על התהוות השסעים והמחלוקות בתוך ובין המגזרים השונים, ותוצריהם. העמיתים שלמדו אצלה מרבים לצטט את דימוי הפיצה שלה – דימוי שבו השתמשה כדי לתאר את החברה הישראלית, ואת שאיפתה שתיווצר אינטראקציה גבוהה בין המתונים בכל מגזר שייתנו את הטון, להבדיל מהקולות של השוליים.
בת 58 הייתה במבי במותה והותירה אחריה את יאיר אישה, ואת ילדיה יונתן, אריאל וטובה. אנו כואבים את לכתה ומשתתפים בצערה העמוק של המשפחה. יהי זכרה ברוך.
