הפרויקט שלי הוא עיר מוזיקה.

אודותיי

אודיה ברקן היא מוזיקאית ואמנית כלי נשיפה. היא המקימה והמנהלת של "מחנה מוזיקה יוצר" – פרויקט ייחודי היוצר דיאלוג בין מוזיקאיות דתיות בתחילת דרכן לבין אמנים ותיקים ממייסדי המוזיקה הישראלית.

בשנת 1999 הקימה אודיה את מגמת המוזיקה באולפנת רמת קרניאל, והיא מנהלת את המגמה עד היום בשאיפה לגדל דור חדש של יוצרות דתיות בעלות אמירה משמעותית.

בעבר השתתפה בצוות ההקמה של פרויקט "קהילות שרות" מיסוד קרן אבי חי.

לאודיה תואר ראשון בחינוך מוזיקלי ותואר שני באתנו-מוזיקולוגיה ובקומפוזיציה. היא פועלת בתחומי הפיוט, הכליזמר, מוזיקת העולם, ובחיבור שבין מוזיקה לחינוך.

"אני מעדיף לחיות בסיוט שלי כשאתם חלק בתוכו מאשר בחלום שלי בלעדיכם" (משתתף בתהליך דיאלוג)

אל מול תרבות הקיטוב ההולכת וקונה לה שבת בחברה הישראלית, אני שואפת לטפח תרבות דיאלוג. תרבות שאיננה מתיימרת לייצר אחידות או לפתור את כל הקונפליקטים והשסעים בחברה, אך מאפשרת לחיות עמם בשלום, מתוך אחריות משותפת.

אודותיי

אודית קורינלדי-סירקיס מילאה תפקידים שונים בפרקליטות המדינה, והייתה שנים רבות פרקליטה בכירה במחלקת הבג"צים. בתפקידה זה הייתה אחראית על ייצוג המדינה בבית המשפט העליון בעתירות חשובות ורגישות בתחומי המשפט החוקתי והמנהלי, בין היתר בנושאי חינוך, דת ומדינה, רווחה, זכויות אדם ועוד, והייתה שותפה לגיבוש מדיניות בתחומים אלו.

בשנים האחרונות כיהנה כיועצת המשפטית לנשיא המדינה. בתפקידה זה הייתה אחראית על מתן ייעוץ משפטי לנשיא ולבית הנשיא בתחומי המשפט השונים וכן ניהלה את מערך החנינות בבית הנשיא. כמו כן, הייתה אודית חברה בצוות הניהול והייעוץ האסטרטגי בבית הנשיא, ושותפה בגיבוש "סדר היום" של נשיא המדינה ובקידום פרויקטים שונים בלשכת הנשיא.

לאודית תואר ראשון ושני במשפטים ותואר שני בקרימינולוגיה מהאוניברסיטה העברית, בהצטיינות. כמו כן משמשת אודית כמרצה בפקולטה למשפטים באוניברסיטה העברית.

אודית מתעניינת בקשר שבין עולם המשפט לחינוך ולתרבות הדמוקרטית בישראל ובדיאלוג בין מגזרים בחברה הישראלית.

המשאב היקר ביותר של מערכת החינוך הוא המשאב האנושי: התלמידים שבאים להתחנך, לגדול ולצמוח, והמורים שבחרו להשקיע את זמנם ומרצם במטרה זו. למורים יש השפעה מכרעת על איכות החינוך, והם מהווים נקודה ארכימדית במערכת. לכן, הפיתוח המקצועי של מורים הוא מפתח לשיפור החינוך. כיצד מייצרים מורים מעולים? מה מורים צריכים כדי להשתפר ולהתפתח? מחקרים בקרב מורים מצביעים על שלושה צרכים מקצועיים עיקריים: כלים ועקרונות פדגוגיים ישימים לכיתה. ידע תכני עשיר ועדכני המאפשר הרחבה והעמקה בתוכן הלימודי, וקהילה מקצועית לומדת המאפשרת פיתוח של שיח מקצועי.

הפרויקט של אורית, "מקום למורים" שם לו מטרה לשנות את הדרך שבה מורים לומדים, משתפים פעולה ומתפתחים. הוא מציע מודל חדש של פיתוח מקצועי למורים, המשתמש בכוח הרשת וב"חוכמת ההמונים" כדי לענות על צרכים אלו. הפלטפורמה מהווה קהילה מקצועית לומדת הנגישה לכל מורה, מאפשרת השראה הדדית, העצמה ושיתוף ידע בין מורים ובין מורים למומחים. לפרויקט שני צירים מרכזיים: בציר אחד יתקיימו מפגשים בין מורים למומחי תוכן, לשם לימוד משותף ושיתוף פעולה בפיתוח תכנים וכלים לכיתה. בציר השני תוקם פלטפורמה אינטרנטית המאפשרת את ההפצה של התוצרים מהפגישות המשותפות. כמו כן, הפלטפורמה תהווה נקודת מפגש למורים ברשת המאפשרת להם לקבל השראה, ידע ורעיונות, ולשוחח עם קהילה של מורים אחרים.

אודותיי

אורית אלגאוי-הרשלר עוסקת בחינוך פורמאלי ובלתי-פורמאלי יותר מ-15 שנים. בין היתר שימשה כמרצה, עמדה בראש תחום אנגלית במכללה להנדסה, עבדה בהקמה ובניהול של תערוכות מוזיאולוגיות והתנדבה כמורה למדעים בבית הספר היסודי "קשת".

בתור מורה פגשה מקרוב חלק מהבעיות בבית הספר היסודי, ומתוך המפגש הזה נולד המיזם שהקימה ושהיא מנהלת – "כיתה בפיתה" – אתר המכיל מאגר מגוון ודינמי של פעילויות העשרה איכותיות העומדות לרשות המורים.

אורית מאמינה גדולה בתפיסה שיש להתאים את החינוך לילד, ולא את הילד לחינוך.

לאורית תואר ראשון כפול בפסיכולוגיה ובמדעי המחשב מאוניברסיטת בר-אילן, ותואר שני ושלישי במדעי המוח מהאוניברסיטה העברית בירושלים. במחקרה עסקה בתהליכים קוגניטיביים ותפיסתיים במוח האנושי וגילתה את תופעת ה-"face-pop-out" – תופעה ייחודית המבהירה את תהליכי הקשב הוויזואליים במוח ואשר עוררה דיון מדעי נרחב.

אורית היא אם לארבעה ילדים ומתגוררת בירושלים.

הפרויקט שלי הוא מודל אדוות לניהול תהליכי שינוי בארגונים. הנחת היסוד של המודל היא שלכל פעולה שאדם עושה, יש השפעה מתרחבת על סביבתו. על-פי המודל, מכיוון שלמידה היא התהליך הראשוני והבסיסי ביותר המוטבע במהותו של האדם, על מי שמוביל תהליכי שינוי לנהוג כמורה טוב, ולנהוג על-פי אמרתו של מהטמה גנדי: "היה השינוי שאתה רוצה לראות בעולם".

נוסף על כך, עליו לפעול באופן מחזורי ומתמשך על-פי ארבעה עקרונות:

בְּחר ותן בחירה – על מוביל השינוי לבחור מתוך זיהוי מרחבי החירות שלו, וכן ליצור מרחבי חירות עבור האנשים שסביבו.

לְמד ואפשר למידה – על מוביל תהליך השינוי להיות אדם לומד, ולאפשר לאנשים סביבו להיות אנשים לומדים אף הם.

חיֵה ותן לחיות – היה השינוי שאתה רוצה להיות, וצור סיבה הנותנת לאנשים התנסויות וחוויות התואמות את ערכי העוגן של השינוי.

שתף והיה שותף – שתף אנשים במחשבותיך ובמעשיך. תן לעצמך את האפשרות לשנות דעה בעקבות השיח עם אחרים.

אודותיי

איתי אלטר ניהל תכנית יישוג לנוער רחוב במטרה לקדם את חיבורם מחדש של בני נוער מנותקים אל המערכות המדינתיות והעירוניות בחיפה.

כמו כן הקים שותפות עסקית-חברתית שעסקה בהכשרת צוותים מקצועיים במערכות רווחה, חינוך ובריאות, והוביל תהליכי שינוי בית-ספריים במסגרת עבודתו במכון לחינוך דמוקרטי.

הוא מתנדב באופן פעיל וללא הפסקה כבר יותר מ-25 שנה.

לאיתי תואר ראשון בתכנית המצטיינים ובפסיכולוגיה מאוניברסיטת חיפה, תואר שני במנהל עסקים מאוניברסיטת חיפה, ותואר שני נוסף באנתרופולוגיה, אף הוא מאוניברסיטת חיפה.

איתי מתעניין בדרכים להעצמת קהילות והחברים בהן, ובהקטנת תופעות של שוליות חברתית וניתוק, בעיקר בקרב ילדים ובני נוער במצבי נשירה ונשירה סמויה.

הפרויקט עוסק במעמדו, בתפקידו ובאיכותו של שירות המדינה. הבעיה שבליבת הפרויקט היא הפער שבין הסמכות והמעמד הפורמלי של עובד המדינה הבכיר, ובין ביטויים בפועל: מיעוט הפעלת הסמכות שבשיקול דעת, שחיקת המעמד, ביקורת גוברת וחוסר אפקטיביות.

בפרויקט מוצעות שלוש פריזמות לבחינת הנושא: גיבוש קבוצת זהות שבסיסה בתחושת שליחות, תחת הכותרת ״להיות אליטה משרתת״; ניהול יחסי כוח ויצירת מנגנונים מאזנים בין הדרג הפוליטי, האליטה האזרחית-כלכלית ובכירי שירות המדינה; והזיקה בין סמכותו הפורמלית של שירות המדינה ואופן תפקודו ובין הערכים והאמונות בחברה בנוגע לתפקיד המדינה: אתוסים מתחרים והשפעתם. לצד אלה, נדון גם הקושי שבעודף כוח פקידותי ("מונופולים בתוך שירות המדינה") והמחיר הדמוקרטי הכרוך בכך.

סיכום הדברים הוא שעל המנהל הבכיר להכיר בכל הפריזמות, ושהכרה כזאת דרושה לשם תפקוד בעידן של פרדיגמה משתנה: שימור הלגיטימיות לאתוס ייחודי, ניהול יחסי הכוח וגיבושה של קבוצת אליטה משרתת.

אודותיי

​אלעד רוזנטל היה ראש תחום ניהול בפרקליטות המדינה משנת 2008, והיה אחראי על ניהול כלל התהליכים הארגוניים בתחומי התכנון והביצוע בפרקליטות. במסגרת תפקידו כראש המטה הניהולי הוביל אלעד תהליכי שינויי אסטרטגיים בתחומי הפעילות השונים, תהליך רה-ארגון מקיף ומיסודם של תהליכי תכנון ובקרה.

לפני כן היה אלעד עוזרו האישי של פרקליט המדינה, ופרקליט בפרקליטות מחוז ירושלים בתחומי משפט מגוונים.

לאלעד תואר ראשון במשפטים ופילוסופיה ותואר שני במשפטים.

עיקר עניינו בתפיסות פילוסופיות וחברתיות ובזיקה בינן ובין ניהול מעשי במרחב הציבורי והשלטוני.

כיום התפתחה הבנה בעולם, בסקטור הציבורי ובסקטור הפרטי כאחד, שהאתגרים החברתיים המונחים בפתחנו במאה ה-21 גדולים ומורכבים מכדי שייפתרו על-ידי המדינה והמגזר השלישי לבדם. המנוע שיכול להוביל שינוי כזה הוא "השקעות חברתיות משפיעות", הרותמות יזמות, חדשנות והון פרטי כדי לקדם שינוי חברתי. השקעות חברתיות משפיעות הן השקעות אשר החותרות להשיג שני סוגי תשואה: תשואה כלכלית ותשואה חברתית ,כלומר השפעה חברתית וסביבתית מוכחת ומדידה.

אחת הזירות המרכזיות שבהן צריכה לבוא לידי ביטוי פרדיגמה כזו היא המוסדות הפיננסיים. לכן, הפרויקט האישי שלי קורא להקמתו של בנק חברתי–קהילתי-שיתופי שמטרתו לפעול לטובת חבריו ולפיתוח הפריפריה החברתית והגיאוגרפית בישראל ונגישות לאוכלוסיות מוחלשות. בנק זה יהווה פלטפורמה לביטוי של מעשה כלכלי 'מכבד והוגן', שבו מתקיימת סולידריות של כלל מעמדות החברה. בנק כזה ימשוך משקיעים חברתיים מהציבור הרחב שמעוניינים לקדם מטרות חברתיות רחבות ולא למקסם רווחים, הן מהחברה הישראלית והן מקרב יהודי התפוצות, גדולים וקטנים, אשר יחד יזרימו הון לטובת נושאים חברתיים בהיקפים שלא היו בעבר. בכך תתהווה גם תצורה חדשה ומעודכנת של חיבור וקשר של יהדות התפוצות עם ישראל, בדגש על הדור הצעיר, שכיום פחות מחובר. רעיון זה מבוסס על מודלים שהתפתחו בעולם בעשורים האחרונים.

אודותיי

​אמירה אהרונוביץ הייתה סמנכ"לית אסטרטגיה, תכנון ותוכן בסוכנות היהודית לארץ ישראל, ועבדה 19 שנים בארגון במגוון תפקידי ניהול בשטח ובמטה. במשך השנים הייתה שותפה בפיתוח יוזמות חברתיות וחינוכיות רבות בארץ ובתפוצות ובעיצוב השותפות בין התורמים ובין היוזמות בשטח.

במסגרת תפקידה עסקה בשינוי פרדיגמת היחסים בין ישראל לתפוצות ובעיצוב סדר היום התוכני בין הסוכנות היהודית לבין ממשלת ישראל וארגוני הקהילות היהודיות בעולם.

לאמירה תואר ראשון (בהצטיינות) ותואר שני במנהל עסקים מהמסלול האקדמי של המכללה למנהל.

היא מתגוררת עם משפחתה במזכרת בתיה, ומאז הקמתה לפני שבע שנים היא חברה פעילה בקהילת "קשת" ביישוב, אשר מקיימת חיי קהילה ומוסדות חינוך משותפים לדתיים וחילוניים.

אמירה מתעניינת במודלים שמחברים בין כלכלה לחברה; תיעול הון פרטי ופילנתרופיה לטובת שינוי חברתי וחיזוק אוכלוסיות בפריפריה החברתית- גיאוגרפית בישראל, בעיצוב מחדש של פרדיגמת היחסים בין ישראל לתפוצות ובחיבור תרבותי ליהדות כחלק מבניית חברה ישראלית פלורליסטית וצודקת יותר.

נושא הפרויקט שלי הוא תכנית לימודים אישית לכל תלמיד, תכנית שאני מעוניין להטמיע בכל מערכת החינוך בישראל באמצעות כלי מקורי הנקרא "מפה אישית להתפתחות ולמידה". בימים אלו אני מקים בית ספר פורץ דרך ובו ימומש חזון זה. מדובר בבית החינוך הראשון בארץ שהוא ציבורי לכל דבר, ויחד עם זאת לכל תלמיד בו יש תכנית לימודים אישית וקבוצתית, הנותנת ביטוי לשונות הבין-אישית. כך יוכל בית הספר לבנות לכל אחד את הדרך הנכונה עבורו, ולאפשר למידה לתלמידים ולמורים כאחד.

לקריאת ספרו של אריק "חולמים מקום" לחצו כאן.

אודותיי

אריק מנדלבאום הוא ממייסדי תחום הגינון הטיפולי בישראל, ובתחום זה הקים וניהל פרויקטים שונים ברחבי הארץ. לאחר ששב משליחות ארוכה בברזיל כשליח עלייה ושליח חינוך בלתי-פורמלי, הקים בבית אקשטיין את מערך שירותי הדיור בגוש דן עבור אנשים שיצאו מאשפוז פסיכיאטרי, והדריך מנהלי מסגרות שיקום בקהילה מתוך תפיסה הומניסטית ואקזיסטנציאליסטית.

הוא ניהל במשך 6 שנים את בית ספר "נתיבים" בחינוך המיוחד, המיועד לילדים המוגדרים בעלי הפרעות נפשיות, ובמקביל ניהל גם בית ספר לילדים עם לקויות למידה בראשל"צ.

אריק הוא מחברם של הספרים: "בנתיבים מקבילים", "אבא למה אני צריכה ללכת לביה"ס" (ספר אותו כתב עם ביתו), אסופת השירים - "השקד השקדי-יה ועוד" המכילה את: "שנת השדה" ו"יומן מסע", ואסופת שירים ממרחב הלמידה "בקשות תלמיד ממורה".

לאריק תואר ראשון בפסיכולוגיה מהאוניברסיטה הפתוחה (בהצטיינות), הוא בוגר המסלול להסבת אקדמאים לחינוך מיוחד בסמינר הקיבוצים (בהצטיינות יתירה), ובוגר תואר שני (בהצטיינות) בחינוך וטכנולוגיה באוניברסיטה הפתוחה. הוא הרצה למשך מספר שנים בתחומי פסיכולוגיה במכללת שילובים בפרדס חנה.

אריק מתעניין בלמידה כחוויה קיומית על היבטיה הפילוסופים והמעשיים, ורואה בבית הספר מהות הקיימת מעבר למיקום הפיזי. אריק מקים בימים אלו בית ספר ייחודי שיפתח בשנה"ל תשע"ו ובו ימומש החזון שלו: תכנית לימודים אישית לכל תלמיד. תכנית אותה הוא מעוניין להטמיע בכלל מערכת החינוך בישראל. במקביל הוא כותב את הספר המתאר את החזון - "חולמים מקום. מתיאוריה למעשה בהקמת בית חינוך פורץ דרך".

בקרב לא מעט אנשי חינוך, ובעיקר בקרב מקבלי החלטות, יש התנגדות וחשש בנוגע לשימוש בווידאו בפרט ובטכנולוגיה בכלל בלמידה ובחינוך. עם זאת, אם אני מביט עשור או שניים קדימה, אני מתקשה לדמיין שלא יהיה שינוי משמעותי בדרכי הלמידה ושילוב הולך וגדל בווידאו ובמדיה. אני מאמין בכל לבי שכלים דוגמת הפרויקט שלי או וריאציות אחרות שלו יהיו נפוצות במערכות חינוך בארץ ובעולם.

פרויקט "יחידות תוכן בווידאו" פועל לשילוב ולהטמעה של וידאו ומדיה לשם שיפור הלמידה והחינוך.

לפרויקט מספר מטרות:

1. פיצוח ופיתוח פורמטים חינוכיים לפי עקרונות פדגוגיים ממוקדים ומנומקים לכדי יחידות תוכן ולימוד איכותיות ומעוררות תיאבון.
2. הדרכה והכשרה של מורים מובילים, כדי שיהיו מסוגלים לייצר בעצמם תכנים מעולים ושיעורים באמצעות וידאו.
3. הפיכת הווידאו בחינוך לכלי אקטיבי של למידה, ולא רק ככלי פאסיבי של צפייה.

אודותיי

​גידי יהושע יצר וערך לאורך השנים תכניות טלוויזיה רבות, בהן תכניות תחקיר, תעודה, תרבות וסאטירה. הוא שימש כעורך ראשי וכמנהל התוכן של חברות הפקה והיה שותף לפיתוחם של פורמטים מקוריים לארץ ולחו"ל.

כמו כן ריכז גידי קבוצות טלוויזיה קהילתית, ושימש במשך תשע שנים כמרצה במחלקה האקדמית לאומנות הקול והמסך במכללת ספיר שבנגב, שם גם עסק בחונכות אישית לבוגרי המחלקה ובליווי מקצועי של פרויקטי גמר.

לגידי תואר ראשון בפסיכולוגיה מאוניברסיטת חיפה ותואר שני במדעי המדינה מאוניברסיטת תל אביב.

גידי מתעניין בחיבורים ושילובים בין חינוך, טכנולוגיה ומדיה, ובחינוך והדרכה למעורבות והבנה פיננסית-כלכלית.

מערכת החינוך (המערבית) בת זמננו עוסקת ללא הרף בחינוך ילדנו ללמוד את העולם שמחוצה לנו, תוך הזנחה כמעט מוחלטת של חקר מהותנו ומשמעות קיומנו בעולם. בתי הספר עסוקים בהקניית ידע. הערכים שאנו גדלים עליהם מקדשים את ההישגיות, ויש תחושה שאנו נמצאים בתחרות מתמדת על משאבים מוגבלים. אבל במירוץ הזה (אל מול הטכנולוגיה המתפתחת) ברור שנפסיד: הידע שנלמד את ילדינו היום יהיה חסר משמעות בעת יציאתם לשוק העבודה. מכאן שנדרש שינוי תפיסתי אשר למטרת הלימוד. בעידן שבו אנו חיים הדבר החשוב ביותר שנקנה לילדינו הוא היכולת להתמודד אל מול השינוי התמידי, עוצמת הגירוי החיצוני הגדל ומרחב אפשרויות הבחירה האינסופי. חשוב שנלמד את ילדינו להכיר את המשאבים היקרים ביותר שיש להם: גופם, מוחם והאופן שבו הם לומדים.

לימוד "קשיבות" עונה בדיוק על זה: הילדים לומדים להשקיט את תודעתם, להרפות מתח, ללמוד בחירת תגובה אל מול ים הגירויים, ובעיקר חווים באופן עמוק את היותם שלמים, ראויים ובעלי מסוגלות להתמודד עם אתגרי החיים. מחקרים מתקדמים בתחומי מדעי המוח ובריאות הנפש מוכיחים שתרגול הטכניקות יש מועיל בהפחתת מתח, בשיפור תהליכי החלמה במצבי עקה ומחלות שונות. המושג קשיבות מתאר תהליך שבו המתרגל נמצא בתשומת לב עמוקה, באופן מכוון, בהתבוננות על הרגע הזה, ללא שיפוט. בחמש-עשרה השנים האחרונות נפתחות יוזמות שונות של יישום של הגישה בחינוך בארה"ב, באנגליה, באוסטרליה ובישראל.

אודותיי

​גיל יערי הוא מחנך, מטפל וחוקר. בחמש השנים האחרונות עסק בחיבור בין הקהילה היהודית בארה"ב ובין העם בישראל. מהן היה במשך שלוש שנים שליח מטעם הסוכנות היהודית ותנועת יהודה הצעיר ביוסטון טקסס ותפקד כמנהל החינוכי של מחנה קיץ שבו השתתפו יותר מ-550 ילדים ובני נוער.

בשנתיים האחרונות שימש גיל כמנהל ביחידה לשותפויות של הסוכנות היהודית בנגב המערבי, ובתפקיד זה הוביל פרויקטים ייחודיים לפיתוח יזמות בנגב ולהעמקת השיח היהודי הפלורליסטי בחברה הישראלית. לפני כן היה במשך שמונה שנים מורה ללימודי סביבה ומחנך בתיכון לחינוך סביבתי במדרשת בן גוריון.

לגיל תואר ראשון במדעי החיים ותואר שני במדעי הסביבה, שניהם מן האוניברסיטה העברית בירושלים. לגיל הכשרה כמטפל בשיטת גרינברג ומטפל בגישה הנוירו-התפתחותית תפקודית. הוא מתגורר במדרשת בן גוריון, נשוי ואב לשלושה.

גיל מתעניין בפיתוח תכנית חינוכית משלבת, במסגרת מערכת החינוך הפורמלית, המפתחת דעת לצד מוסר וערכים, ומתבוננת על התלמיד כאדם שלם המגבש זהות ודרך, המחובר לעמו, לארצו ולמורשתו.

בתי הספר בפריפריה ניצבים בפני אתגר כפול: מן העבר האחד הם נדרשים לטפח הפוטנציאל האנושי, פיתוח היכולות האישיות של כל אחד מהילדים תוך התייחסות לתרבות ולמסורת מהן והגיע; מן העבר השני הם נדרשים לתת את מירב הכלים שיאפשרו לילד לממש את עצמו בחברה הכללית. אתגר זה מתעצם בפריפריה נוכח המתח בין שני האתגרים הללו.

הפרויקט של גיש מנסח קווי מתאר לבית ספר יסודי בפריפריה החברתית-גיאוגרפית בישראל, הנענה למתח זה. קווי מתאר אלו בנויים על שני עקרונות יסוד: מחד-גיסא, הכרה בשונות ובחשיבות הטמונה בעושר של תרבויות, זיכרונות ומסורות. מאידך גיסא, מחויבות לקידום מוביליות חברתית ולפיתוח כישורים שיסייעו לתלמידים להשתלב בתרבות הדומיננטית.

בין היתר הפרויקט מציע מענים לשאלות: האם ניתן לראות בחינוך הבית-ספרי הן מכשיר למימוש אישי והן אמצעי לקידום מוביליות חברתית? איך ייראה בית-ספר משעה ששאלות בנוגע לתחושת ערך, נראות, שפה ומוביליות חברתית יעמוד במרכז תשומת הלב שלו? מהן הזיקות בין מצוקתם של הילדים לבין בדידותם ותחושת חוסר האונים של מורים ומורות? אילו דפוסים של קשר (מפגש, אינטראקציה) עם ההורים והקהילה יסייעו לבית הספר להתמודד עם מצוקה שיסודותיה חברתיים וכלכליים? אילו טרנספורמציות מוסדיות ואישיות יתמכו בכך? מה תפקידה של תכנית הלימודים בהתמודדות עם חיים בעוני?

אודותיי

גיש עמית עסק כעשרים שנה בחינוך הלא-פורמאלי והיה מדריך חבורות רחוב, שותף בתכנית "עיר חינוך בת-ים" במכון לחינוך דמוקרטי וכן מדריך פדגוגי במכללת לוינסקי. הוא לימד קולנוע וספרות בבית הספר הדמוקרטי הערבי ביפו, ושימש מרצה לפילוסופיה ותיאוריה ביקורתית באוניברסיטת תל אביב ובאוניברסיטת בן-גוריון.

גיש הוא מחברם של הספרים "הקול השותק: מבט אחר על ילדים בבית-הספר" (יחד עם גדי אבידן וחן למפרט, הוצאת הקיבוץ המאוחד), ו"אקס ליבריס: הספרייה הלאומית ועיצוב התרבות הלאומית-ציונית" (מכון ון-ליר בירושלים, בדפוס).

לגיש תואר ראשון ושני מאוניברסיטת תל-אביב בתחומי הפילוסופיה ותורת הספרות, ותואר דוקטור מהמחלקה לספרות עברית באוניברסיטת בן-גוריון בנגב. כמו כן היה גיש פוסט-דוקטורנט במכון ללימודי מחקר מתקדמים בברלין.

תחומי העניין המרכזיים שלו: פדגוגיה ביקורתית, כלכלה חברתית, חלופות בהכשרת מורים והחברה האזרחית.

הרווחה האישית של נשים חרדיות היא ערך בפני עצמו ואבן יסוד בחוסנה של החברה החרדית. האתגרים שעמם מתמודדת החברה, הקהילה והמשפחה תלויים בתפקודן של הנשים בכלל ושל הצעירות בפרט. האישה החרדית הצעירה (30-19) חווה שינויים רבים ומתמודדת עם עומס המקשה על רווחתה בהיבטים פיזיים, חברתיים ורגשיים.

זיהוי ההשלכות של הפגיעה ברווחה האישית של הנשים הצעירות מורכב, עקב אי-המודעות לתופעה מצד ראשי הקהילה וקובעי המדיניות החברתית. אלה אינם ערים לסיכונים המיוחדים הנובעים מפגיעה ברווחתן של נשים בתנאי החיים של החברה החרדית. כיום לא קיימים מנגנוני תמיכה ממוסדים לנשים צעירות הזקוקות להם.

אני מבקשת להקים מרכז אשר יקיים פעילויות שיעזרו לאישה לפתח יכולות אישיות ומעשיות הנוגעות לתחומי חייה השונים. מטרות המרכז: לתת מענה למגוון הצרכים של נשים צעירות חרדיות, החל בתעסוקה, דרך הורות וכלה בצרכים רגשיים, וכן לפתח קהילה נשית יישובית המסייעת לכל הפרטים ומעצימה אותם. במקביל לפעילות היזומה של המרכז יתקיים גם מרחב של יוזמות של הנשים עצמן, בתחומים שהן תבחרנה לקדם ואשר עשויים להתפתח ליזמות עסקית.

אודותיי

​ורד בכר פיתחה וניהלה תכניות בפרויקט לילדים בסיכון של "קרן וולפסון", תכנית הפועלת בחמישים בתי ספר חרדים-תורניים בפריפריה ברחבי הארץ. במסגרת עבודתה שילבה אנשי טיפול ממגזרים שונים, הפגישה ביניהם ויצרה חיבור על בסיס מקצועי.

ורד למדה לימודי יהדות במדרשת "נווה ירושלים", למדה אומנות בבי"ס "אומן", וסיימה בג'וינט את התכנית ל"למידה מהצלחות בארגונים חברתיים" בראשות פרופ' יונה רוזנפלד.

היא בוגרת תואר ראשון (בהצטיינות) במדעי החברה מטעם אוניברסיטת בר אילן, ותואר שני בניהול ויישוב סכסוכים מטעם אוניברסיטת בן גוריון בשיתוף האו"ם.

ורד שינתה את אורחות חייה לפני כ-30 שנה והפכה מחילונית לשומרת מצוות. היא אם לשישה המשלבת גידול משפחה ברוכה עם התפתחות אישית.

היא מתעניינת בקונפליקט המגדרי ובמעמדה של האישה בחברה הישראלית בכלל ובחברה החרדית בפרט, וכן בתהליכי שינוי ויצירה של זהויות דתיות בישראל.

במדינת ישראל קבוצות אוכלוסייה הולכות וגדלות שאינן מגלות סולידריות עם המדינה. הקהילה החרדית היא אחת מהאוכלוסיות הללו, ואני רואה שליחות בפתרון החיבור הזהותי והפרקטי של אוכלוסייה זו למדינה. אלא שפתרונות חינוכיים לאזרחות ולהזדהות עתידים להיכשל, שכן הקהילה החרדית חוששת מהכנסת תכנים חיצוניים, במיוחד כאלה הנוגעים למדינת ישראל. מחקרים הראו כי בעלי תפקידים ציבוריים מזדהים עם תפקידם, ושהוא עשוי להפוך לחלק מזהותם האישית והקולקטיבית.

הפרויקט שלי עוסק בשילוב חרדים בשירות המדינה. שילוב כזה עשוי לשרת כמה מטרות: הגברת הסולידריות של החרדים עם המדינה, לקיחת אחריות קולקטיבית מצדם כלפי כלל האוכלוסייה, הפחתת ההדרה החברתית שממנה סובלים החרדים, הגברת השוויון בשירות המדינה, גיוון בשירות הציבורי ועוד. השילוב יכול להיעשות בכמה דרכים: הנגשה של שירות המדינה בעבור חרדים דרך עמותות המסייעות לסטודנטים חרדים ודרך מוסדות המכשירים אותם; חוק ייצוג הולם לחרדים; הכרה בתעודות אלטרנטיביות כמו הסמכה לרבנות או אישור לימודים תורניים; ותכנית צוערים חרדים לשירות המדינה.

אודותיי

​יצחק טרכטינגוט משמש כסגן המנהל ואחראי תחום הקהילה במינהל קהילתי לב רמות. במסגרת תפקידו הוא מנהל פרויקטים שכונתיים בתחומי התחבורה, איכות הסביבה, הביטחון, התכנון העירוני ועוד.

לפני כן ניהל כמה פרויקטים עירוניים בעיריית ירושלים. זה 13 שנים הוא מורה ויועץ חינוכי בישיבת "תפארת צבי" בירושלים.

ליצחק תואר ראשון בפסיכולוגיה וחינוך מהאוניברסיטה הפתוחה, תואר שני בייעוץ חינוכי מהאוניברסיטה העברית, תואר שני נוסף בתכנית המנהלים של בית הספר למדיניות ציבורית באוניברסיטה העברית, ותעודת הוראה ממכללת ליפשיץ. יצחק הוא גם עמית במכון שחרית ומרצה לפסיכולוגיה וייעוץ במכללת בית וגן.

מדינת ישראל מאופיינת בהיותה מדינה קולטת עלייה. מראשית דרכה בחרה ישראל במדיניות של הטמעה תרבותית של העולים החדשים. מדיניות זו כונתה ”כור היתוך" ובמסגרתה נדרשו העולים להתאים את עצמם לתרבות שנוצרה עוד לפני הקמת המדינה. השונות וריבוי התרבויות, שהם מאפיינים קבועים של החברה הישראלית, נתפסים כמאיימים על הלכידות החברתית. עקב כך, תופעות של ניכור וזרות בקרב העולים השאירו את חותמן עד היום.

הפרויקט עוסק בסוגיית השייכות לעם היהודי ולחברה הישראלית. במוקד התעניינותי ניצבת העלייה מחבר המדינות. החזון שלי הוא לראות את החברה שלנו פתוחה, סובלנית ופלורליסטית יותר, חברה המצליחה לראות בריבוי התרבויות ובשונות הזדמנות, רווח ויתרון ולא בעיה. אני מציעה לעשות רביזיה ל"מהי ישראליות", ולפתוח את גבולות החברה הישראלית למגוון מסורות ותרבויות של קהילות שונות.

המודל מבקש להפגיש בין צעירים מתרבויות מוצא שונות, במטרה להרחיב את טווח ההיכרות עם האחר בחברה הישראלית. אני מציעה פלטפורמה למודל גנרי שאפשר ליישמו במסגרות שונות שבהן מתקיים מפגש בין קבוצות אוכלוסייה של ותיקים וחדשים כאחד. מטרות המודל ליצור תנאים שיעודדו את הצעירים לשמוע, להקשיב, לחשוב ובכך להגביר את הסובלנות והפתיחות במרחב הציבורי.

אודותיי

​מאיה אקסקלוב עוסקת בחינוך יהודי-ציוני ובעשור האחרון מילאה תפקידי מפתח שונים בסוכנות היהודית לארץ ישראל.

בשנים אחרונות היא הממונה על הכשרת כוח אדם חינוכי בארץ ובחבר המדינות העצמאיות, ולפני כן כיהנה כשליחת חינוך מטעם הסוכנות היהודית בסנט פטרבורג ובחברובסק, רוסיה.

מאיה היא חברת הוועד המנהל בעמותת "הורים לצברים" - עמותה לפיתוח תכניות חינוכיות וחברתיות למשפחות עולות בישראל. למאיה תואר ראשון ושני בפילוסופיה מאוניברסיטת טשקנט, אוזבקיסטאן, ותואר שני במדעי המדינה מאוניברסיטת תל אביב.

היא השתתפה במחקר שערך מרכז רפפורט לחקר ההתבוללות הפועל באוניברסיטת בר-אילן, ומתעניינת בשאלות של זהות יהודית בקרב דוברי רוסית בארץ ובעולם.

ניתוח העיסוק של הפסיכולוג החינוכי, בצורתו התיאורטית והמעשית, חושף מקצוע ייחודי, עשיר ומורכב המכוון למגוון רחב של "לקוחות" ומתפרס על פני מכלול פעילויות ברמת היחיד והמערכת. מתוך מיפוי העשייה בשטח נחשף פער בין חזון למציאות. בעוד חזון שפ"י (השירות הפסיכולוגי הייעוצי) מתאר שותפות של הפסיכולוגים בעיצובה של מציאות חינוכית והבאה של התלמידים להתמודדות ולתפקוד לימודי ורגשי מיטביים, הרי שהמציאות היומיומית "דוחפת" את הפסיכולוגים להשקיע את מרבית זמנם בתהליכי אבחון, השמה והתמודדות עם מצבי סיכון ובעיות תפקוד מגוונות המתעוררות בזירה הבית-ספרית.

מטרת הפרויקט למצב את הפסיכולוג החינוכי כשותף וכעוגן מרכזי בתהליך החינוכי במערכת החינוך. המודל שאני מציעה כולל שני אפיקי העצמה של הפסיכולוגיה והפסיכולוג החינוכי: אפיק פנימי – פיתוח המרכיב החינוכי בזהותו של הפסיכולוג החינוכי, והכשרה ספציפית בתחום החינוך במסגרת ההתמחות של הפסיכולוגים החינוכיים. אפיק חיצוני – הרחבת הזירה החינוכית שבה יעבוד הפסיכולוג החינוכי אל מחוץ לתחומי בית הספר, לעבר החינוך הלא פורמאלי (תנועות נוער, מכינות קדם-צבאיות, מוסדות קהילתיים, מדרשות, אקדמיה ועוד).

אודותיי

​נעמי עיני היא פסיכולוגית חינוכית מומחית ומדריכה, תושבת גוש עציון, נשואה ואם לחמישה.

במשך 13 שנים ניהלה נעמי את השירות הפסיכולוגי החינוכי של מועצה אזורית גוש עציון, המעניק לווי ותמיכה פסיכולוגית מקצועית לאנשי חינוך, לתלמידים (בחינוך הרגיל והמיוחד) ולהורים במצבי שגרה ומשבר. במקביל, נעמי לקחה חלק פעיל בפורומים מחוזיים וארציים לפיתוח וקידום נושאים שונים בתחום הפסיכולוגיה החינוכית.

בשנת 2011 מונתה נעמי לתפקיד יו"ר איגוד מנהלי השירותים הפסיכולוגיים בישראל. לנעמי תואר ראשון בפסיכולוגיה ובמחשבת ישראל מהאוניברסיטה העברית בירושלים ותואר שני בפסיכולוגיה מאוניברסיטת תל אביב.

את שני התארים סיימה בהצטיינות. היא פרסמה כמה שירים בכתב העת הספרותי "מאזניים", ובימים אלו מסיימת את כתיבת ספר הביכורים שלה.

נעמי מתעניינת בבני אדם ובהורים בפרט, ומאמינה ביכולתו של האדם לעצב את חייו ולבחור בדרכו הייחודית. היא מאמצת את אמרתו של רבי שמחה בונים מפשיסחא, ולפיה על האדם להתהלך כששני פתקים בכיסיו. בפתק האחד כתוב "בשבילי נברא העולם", ובאחר – "אנכי עפר ואפר".

הבעיה החינוכית הגדולה של "החופש הגדול" היא בעיה אקוטית אף יותר בציבורי החרדי.

פרויקט מחנה קיץ "בנות מלך" הוא מחנה קיץ לבנות חרדיות, ומטרתו להפוך את החופש הגדול מבעיה כאובה להזדמנות נפלאה שבה מנצלים את היתרונות העצומים של החינוך הבלתי פורמאלי.

מחנה קיץ הוא המקום המושלם לחידוד, להעמקה ולהשלמה של המסרים החינוכיים של הבית, המשפחה, הקהילה ובית הספר. מחנה קיץ הוא סביבה חינוכית מקיפה שבה אפשר להטמיע בצורה טבעית ומלאה את הבנת הדרך החינוכית העולה ומובילה אל יראת שמים וקדושה. הוא מפתח כישורים חברתיים ואינטליגנציות נוספות, בלי לחץ של מבחנים, ציונים ותחרות סכולסטית, ומספק את הצורך הנפשי והחינוכי של התרעננות והינפשות, משחק ושעשוע, שחסרים בציבור החרדי. לסיפוקם של צרכים אלה יש ערך חינוכי רב, ובמחנה הקיץ הם מסופקים בצורה מושגחת ומבוקרת, המשלבת חינוך והנאה. המודל קיים ומשגשג בציבור החרדי בארה"ב זה עשורים רבים.

אודותיי

​נתי פרלמן עבד במרכז המחקר והמידע של הכנסת ובלשכה המשפטית שלה. הוא עסק במחקר משפטי משווה, בעיקר בתחומי המשפט החוקתי והמנהלי, משפט וכלכלה ומשפט מסחרי.

לנתי תואר ראשון ושני במשפטים ותואר שני במנהל עסקים מן האוניברסיטה העברית בירושלים. הוא התמחה במשרד עו"ד ד"ר י' וינרוט ושות'.

נתי מתעניין בחברה האזרחית בישראל, בזהות יהודית דתית וחילונית, בסולידריות החברתית בין הציבורים השונים בישראל, ברציונליות וקבלת החלטות ובנוער בסיכון.

הפרויקט שלי – קשב אינטואיטיבי – הוא מודל לוגי המניח יסודות תאורטיים לשינוי פרדיגמה, וכולל ערכת כלים מעשיים ליישומו. התמורה מתחילה בשינוי בתפיסתו של האדם את עצמו – מגוף פיזי הנושא רוח, לישות רוחנית בתוך גוף פיזי. בעקבות הכרעה זו צומחת יכולתו של האדם לחולל שינוי של ממש בסביבתו, בדרכי השראה נראות ובלתי נראות. מכאן שמו של הספר על אודות המודל – "מסֵדר עצמי לעולמי".

הנחת היסוד שהמודל מושתת עליו היא שאנו מצויים בתקופת מעבר בין מרחב-זמן שתפיסה הישרדותית שולטת בו ולוגיקה מפצלת מעצבת אותו, למרחב-זמן שמקוריות שולטת בו ולוגיקה מכנסת מעצבת אותו. במילים אחרות, המעבר הוא בין תפיסת זמן לינארית ותיקוף חיצוני לתפיסת זמן רב-ממדית ותיקוף פנימי.

המודל מסייע להבחין בין קול האינסטינקט, שמטרת העל שלו היא שמירה על הקיום הפיזי והוא שואב מידע מהעבר, לבין קולה של האינטואיציה, שמטרת העל שלה היא להוביל אותנו אל הפוטנציאל המרבי והיא שואבת מידע מהעתיד.

המודל אינו כפוף לשום מסורת, אידאולוגיה או משנה, אלא מתבסס על חוק פיזיקלי. באמצעותו אפשר לפענח ביתר קלות את המתרחש סביבנו ואת התכנים הנבואיים ממסורת שונות לגבי זמן זה. קשב אינטואיטיבי כבר מיושם בארץ ובחו"ל במגוון קורסים, הרצאות, הדרכות, חבילות ליווי וייעוץ אישי והכשרות אד-הוק של בכירים.

אודותיי

עדית קמחי הובילה את הקמתו של רצף חינוכי אלטרנטיבי ("תבנית החינוך המוזהב") במשגב, ניהלה והצמיחה אותו מפעוטון ועד לחט"ב במשך 7 שנים.

היא הייתה מנהלת אגף חינוך וחברה במועצה המקומית קצרין במשך 7 שנים, שם ייסדה את החווה החקלאית הפל"א (הפיכת פסולת לאוצר), הובילה תכניות פורמליות כלל-רשותיות ללימוד שחייה, ללימוד נגינה ולעידוד יוזמות חינוכיות של אנשי חינוך, וכן פרויקטים קהילתיים ייחודיים כגון תערוכות רחוב, ליגת כדורשת נשים, גן שאפ"ו (שיקום אתר פסולת וטיפוחו) ומשלחות נוער לחו"ל.

עדית מתנדבת במרכז לנפגעות תקיפה מינית בקרית שמונה, ונמנית עם יוצריה של ערכת "מגע התכלת" לתמיכה במצבי אובדן ולליווי חולים במחלות סופניות.

לעדית תואר ראשון (בהצטיינות) במדעי החברה והרוח מהאוניברסיטה הפתוחה, תואר שני במערכות למידה מן האוניברסיטה הפתוחה, ותואר דוקטור ביזמות חינוכית מאוניברסיטת IUBL שבאוקראינה.

מגמת הזדקנות האוכלוסייה היא אחת המגמות המרכזיות בעולם. כיום, 11% מתושבי ישראל (ו-15% מהאוכלוסייה בעוד 20 שנה) גילם מעל 65. רבים מהם נשארים ללא מקור פרנסה, ללא עיסוק, משמעות ושייכות. מציאות זו עלולה ליצור קשיים כלכליים, שיעורי עוני גבוהים, בדידות וניכור חברתי.

השינויים הדמוגרפיים מזמנים הזדמנות לשינוי במדיניות, בתפיסות המנחות ובשירותים. ארגון הבריאות העולמי, ומדינות רבות בעקבותיו, אימצו את תפיסת הזקנה הפעילה, שעל-פיה, באמצעות פעילות בתעסוקה, בהתנדבות, בפנאי, בתרבות ובחברה, אפשר להבטיח איכות חיים, בריאות, כבוד, וביטחון בכל גיל.

המודל שלי – טיפת זהב – מציע לראות בשלב הפרישה מעבר משמעותי ובאדם שותף מלא ופעיל לעיצוב פרק זה בחייו. המודל מציע פרדיגמה חדשה בהתייחסות לזקנה בישראל – זקנה פעילה –תוך התייחסות מניעתית, מתכללת, רציפה וגמישה לכל אדם בגיל פרישה, ומתן מענה הוליסטי – בניית תכנית אישית התואמת את מפת השירותים בקהילה ואשר תאפשר תכנון אישי לקידום איכות חיים בכל גיל.

אודותיי

עדנה אלטר-דמבו שימשה כמנהלת מקצועית וכחברת הנהלה בארגון בית אקשטיין – ארגון מוביל במתן שירותים לאנשים בעלי צרכים מיוחדים. במסגרת תפקידה, ניהלה והובילה תהליכים ותשתיות מקצועיות במסגרות דיור ותעסוקה. הייתה שותפה בהובלה והטמעת תהליכים מקצועיים לקבלת תו תקן איכות, ועסקה בהדרכה וליווי של מנהלים ואנשי מקצוע. עדנה ניהלה מעון פנימייה ל-160 מבוגרים בעלי מוגבלות שכלית התפתחותית שבו יותר מ-100 עובדים. במסגרת תפקידה כמנהלת המעון הניעה והובילה תהליכים במערכת מורכבת ודינמית, תוך יצירת שותפויות בין העובדים, הדיירים ומשפחותיהם.

עדנה הקימה וניהלה את "מסיל"ה" – מרכז סיוע ומידע לקהלה הזרה של עיריית תל-אביב יפו.

עסקה במחקר חברתי-יישומי בתחום ילדים בסיכון במאיירס-ג'וינט מכון ברוקדייל, וחקרה את נושא קבלת החלטות בקרב צוותים לטיפול בילדים נפגעי אלימות בבתי חולים בישראל.

לעדנה תואר ראשון בעבודה סוציאלית מאוניברסיטת חיפה, תואר שני בעבודה סוציאלית (בהצטיינות) מהאוניברסיטה העברית בירושלים ותואר ראשון במשפטים מהמרכז הבינתחומי בהרצליה.

עדנה מתעניינת בניהול והובלת שינויים חברתיים, במדיניות חברתית, בהקמת וניהול שירותים חברתיים, בשוויון הזדמנויות, ובפיתוח, ניהול והובלת חדשנות בתחום הזקנה בישראל.

המכון הערבי למנהיגות הוא פרויקט שמטרתו להכשיר מנהיגות ערבית בעלת חזון בהיר וברור המתבסס על תשתית ערכית-מוסרית, ואשר תוכל לשכנע את הציבור להאמין בחזון ולפעול למימושו.

למכון כמה מאפיינים ייחודיים: הזיקה למסורת ולהגות האסלאמית הערבית, ההתבססות על המסורת והפילוסופיה האסלאמית, העמדת השיקולים הערכיים והמוסריים כשיקולים מרכזיים בגיבושו של המנהיג ובתהליך קבלת ההחלטות שלו, וכן ההיפתחות לתרבויות השונות.

המכון הוא הגוף היחיד שיפעל במגזר הערבי באופן ארצי, והוא מבוסס על מודל ייחודי להכשרה ועל תכנית לימודים ייחודית. המכון מייחס משקל רב להקשר התרבותי והחברתי שבו צומח המנהיג.

אודותיי

עלי חיידר שימש בעשור האחרון כמנכ"ל שותף של עמותת "סיכוי" – העמותה לקידום השוויון בין האזרחים הערבים לאזרחים היהודים. במסגרת תפקידו הוביל עלי כמה יוזמות, כמו מדד השוויון בין האזרחים הערבים והיהודים בישראל. הוא יזם והוביל את הפרויקט לפיתוח מנהיגות ויוזמה קהילתית בציבור הערבי, ועבד כעו"ד בכמה ארגונים לזכויות אדם.

עלי היה שותף בכתיבת מסמכי החזון העתידי לאוכלוסייה הערבית בשנת 2006, והוא חבר פעיל וחבר מייסד של שורה של ארגוני חברה אזרחית כמו המועצה הפדגוגית הערבית, מרכז עדאלה, מרכז איעלאם, המרכז לצדק חברתי ועוד.

לעלי תואר ראשון ושני במשפטים מאוניברסיטת בר-אילן, ותואר שני במדעי המדינה באוניברסיטת חיפה. הוא אף למד במשך שנה באוניברסיטה העברית זכויות האדם והחברה הישראלית, וכן למד שנה עיתונאות בעיתון "הארץ".

עלי מתעניין במספר רב של נושאים: זכויות אדם ואזרח, מדיניות ציבורית, פילוסופיה בכלל ופילוסופיה אסלאמית בפרט. הוא מפרסם מאמרי דעה בעיתונות הערבית, העברית והאנגלית.

כעשרה אחוזים מהישראלים היהודים מתגוררים מחוץ למדינת ישראל. אוכלוסיית הישראלים בחו"ל הטרוגנית, אך מרבית חבריה בעלי זיקה גבוהה לישראל וכמהים להנחיל לילדיהם את מרכיבי הישראליות. אולם בפועל, הדור השני ואף השלישי להגירה מתרחק מישראליותו, מזיקתו לישראל, ולעיתים אף מיהדותו.

מטרת הפרויקט לטפח את הזיקה לישראל, לישראליות וליהדות בקרב בני הדור השני של מהגרים ישראלים בחו"ל, תוך הדגשת השפה העברית. הפרויקט מבקש להיענות לצורך קיים בכלים חינוכיים, תוך התמודדות עם אתגרים קיימים, ביניהם נגישות פיזית וכספית ומוטיבציה. התכנית מבססת תחושות שייכות, ערבות הדדית ואחריות בין מדינת ישראל לישראלים בתפוצה, שהם חלק בלתי נפרד מהתפוצה היהודית.

התכנית המוצעת מושתתת על שיטות חינוך שבחזית הטכנולוגיה העכשווית, מונגשת בפלטפורמה ידידותית ומזמינה למשתמש – הן הלומד והן המתווך החינוכי. הלמידה שיתופית ומאפשרת אינטראקציה בין הלומדים כדי ליצור קשרים בין צעירים ישראלים בעולם, ומשולבים בה מעת לעת מפגשים בין-אישיים, כמו גם ביקורים בארץ.

אודותיי

רינת פורת היא מדענית חוקרת סרטן. הייתה שותפה להקמה וניהלה את המעבדה לפתולוגיה מולקולרית בבתי החולים של הדסה.

לרינת תואר דוקטור בביולוגיה מולקולרית. היא עסקה במחקר בסיסי של מחלת הסרטן באוניברסיטה העברית ובהדסה וחקרה גנטיקה של גידולים במודלים חישוביים כעמיתת מחקר בטורונטו, קנדה. לימדה נוער שוחר מדע והרצתה לפני רופאים בהכשרה ולסטודנטים בקורסים לביולוגיה ולמקצועות הרפואה בבית הספר לרפואה והאוניברסיטה העברית.

בתקופת שהותה בקנדה נחשפה לבעיית הנגישות של החינוך היהודי בקרב יהודים וישראלים השוהים בחו"ל.

רינת מתעניינת בחיזוק תחושת השייכות של ישראלים צעירים בתפוצה לישראל ולרוח ה"ישראליות" באמצעות עולם הטכנולוגיה והמדע. כמו כן, היא שואפת לתרום לחיזוק ההידברות בין אוכלוסיות בישראל דרך עולם המדע.

הפרויקט שלי הוא בית יה"ב – ילדים והורים ביחד. המטרה היא לחולל שינוי יסודי ומעמיק בתפיסה של רשויות הרווחה, בתחום השיקום של משפחות המסכנות את ילדיהן.

המיזם שאני מציעה יוסיף לרצף המענים הטיפוליים החוץ-ביתיים לילדים בסיכון תפיסה חדשנית של דו-סטריות, שילוב ושיתוף – הקמת פנימיות משותפות שבהן ההורים עוברים את התהליך השיקומי עם ילדיהם ואינם מופרדים מהם, כפי שנהוג עד כה בישראל.

אודותיי

תמר שוורץ הייתה במשך שבע שנים מנהלת מסיל"ה – מרכז סיוע ומידע לקהילה הזרה של עיריית ת"א-יפו.

בתחילת דרכה המקצועית עבדה בתור עו"ס במעונות פנימייה לאנשים הסובלים מפיגור שכלי וממחלות נפש וכן בהוסטל לאנשים עם פיגור קל. אחר כך שימשה כמנחה של קורסי מצוינות לנוער ולמבוגרים במסגרת פרויקט מיכא"ל (מיצוי כישורים אישיים למצוינות) והייתה חברה בצוות הניהולי של הפרויקט.

ב-1996 עשתה הסבה מקצועית לייעוץ ארגוני, שימשה במשך עשר שנים כיועצת ארגונית בביה"ס לפיתוח מנהיגות בצה"ל, ואף השתייכה להנהלת בית הספר.

לאורך השנים התנדבה תמר בסיוע לנפגעות תקיפה מינית, לאנשים בעלי צרכים מיוחדים ולניצולי שואה, והייתה חברה בקבוצת תיאטרון פלייבק.

לתמר תואר ראשון (בהצטיינות) בעבודה סוציאלית מאוניברסיטת בן גוריון ותואר שני בלימודי טיפול באומנות, בהתמחות בבריאות הוליסטית, מלסלי קולג' (סיום בהצטיינות יתרה).

תמר מתעניינת בעיקר באוכלוסיות הנמצאות בשולי החברה ובשאלה כיצד אפשר להביא את קולן המושתק והמודר למרכז השיח הציבורי.